​

מעגלי "אגדות המוות ההפיך" התחילו לפני שבע שנים כשהתקשרה אליי אישה שלא הכרתי, מישוב בגליל, וספרה לי שקראה את הספר והיא מאוד רוצה לארגן מעגל לחברותיה. 

הייתי מופתעת, ודיי נבוכה, למען האמת, אבל הרגשתי שזה לא יהיה נכון לסרב. סחבתי אתי את בת-דודי, נכנסתי לאוטו, נסעתי 45 דקות ובשעת ערב מאוחרת (בשעה שהאמהות גמרו עם ההשכבות והיו פנויות לצאת מהבית), נכנסתי לדירת קיבוץ של חדר וחצי, בה להפתעתי ולבהלתי הגדולה חיכו לי משהו כמו 20 נשים.

אני, בחלומות המגלומניים ביותר שלי לא ציפיתי ליותר מחמש...

אז ככה, בידיים רועדות (בקושי הצלחתי להחזיק את כוס המים) ובלב הולם התחלתי לדבר.  

ובחסדי הבריאה המילים באו והן ממשיכות לבוא - ממעגל למעגל.

 

היום, אחרי מהדורה שנייה לספר ועוד כמה וכמה מעגלים... הידיים אמנם כבר לא רועדות, אבל הלב עדיין דופק בהתרגשות, עד שאני נעטפת במעגל ונותנת לידע שהגיע וכתב דרכי את האגדות, לצאת מתוכי אל חיקו החם והאוהב של המעגל הנשי.

​

אתן מוזמנות להזמין אותי.

אגיע באהבה.

​

​