"אגדות המות ההפיך" יצא לאור לראשונה בשנת 2009 בהוצאת פראג, לאחר שש שנים

של כתיבה. לא בחרתי לכתוב את אגדות המוות ההפיך, הן בחרו בי לכתוב אותן, ואני,

שלא תמיד עשיתי את זה בשמחה, תמיד ידעתי שאני חייבת.

​

הספר נולד בתוכי מתוך דיכאון שעברתי בעקבות הפלה לא רצונית. התחלתי להתבונן באגדות שגדלתי עליהן ובמיתוסים עומדים בבסיס תרבותנו, כמו כיפה אדומה, היפיפייה הנרדמת, שלגיה, פרספונה, אינאנה - כולן מתות ונולדות מחדש,  כולן חוות מוות הפיך, והבנתי שסיפורן הוא סיפורי. הבנתי שכשאנחנו מסכימים להתבונן על הדיכאון, על המוות ההפיך הזה - לא כעל מחלה אלא כעל תרופה מרה, נחשף בפנינו מנגנון תרפויטי קדום ששתול בנפש האנושית מבראשית. מנגנון של כוחות מרפא שמתעוררים בנפש כשהיא מאפשרת לעצמה את ההרפיה המחלטת הזאת.

 

בחודשים שקדמו לצאתו לעולם של אגדות המוות ההפיך הייתי מאוד נסערת ומבולבלת. אני זוכרת שהתייעצתי עם העורכת המופלאה של הספר, ענת שן, אולי להוציא אותו בשם בדוי (לשמחתי היא שללה את הרעיון מכל מכל).

אני לא יודעת איך זה אצלכן, אבל במקום ממני אני באתי לא היה מקובל אז לדבר על דיכאון, להודות שהיית (או שאת חלילה עדיין) בדיכאון ובטח שלא לכתוב על זה ספר, שמי יודע לאן יגיע - אולי לשכנים...

מפתיע אותי עד היום איך במעגלים שאני עושה בשנים מאז שאגדות המוות ההפיך יצא - אני פוגשת נשים מדהימות חזקות ומודעות שזו להן הפעם הראשונה שהן מדברות על הדיכאון שעברו או נמצאות בו - ואני מלאת הודיה על הריפוי שמתאפשר מעצם האמירה הזאת במעגל תומך.

​

ובחזרה ל-2009: נראה שאותו צורך שכתב את הספר חיכה גם בחוץ, כיוון שמיד בצאתו, ולהפתעתי הגדולה, הספר התקבל בחום ובצמא, הן אצל נשים וגברים שמצאו באגדות המוות ההפיך מקור לריפוי ולנחמה והן אצל נשות ואנשי מקצוע מתחומי הטיפול.

המהדורה הראשונה אזלה תוך כשנתיים ומאז התחיל הספר לעבור מיד ליד, מרחיב בעצמו את קהל הקוראים שלו, מפלס את דרכו לעוד ועוד נשים וגברים שהזדקקו לו, שמצאו בו מקור לנחמה וריפוי. "הספר הזה מציל חיים," כתבה לי אחת הקוראות. 

​

לפני כשנה החלה להיווצר אצלי, כתוצאה מפניות רבות מנשים שחיפשו את הספר, ההבנה שיש צורך אמתי במהדורה נוספת.

סביב הספר התגבשה קבוצת נשים מדהימה שתמכה בו ובי ועזרה לי להרים פרויקט מימון המון אפקטיבי ומהיר ביותר בהדסטארט, מה שאפשר את ההדפסה של המהדורה החדשה.

​

​

"ספר ההדרכה הנפשי המלווה אותנו, כמו נשיקה במקום הכואב, מאז שחר האנושות, עשוי מאגדות המסופרות סביב המדורה וממיתוסים המועברים מדור לדור. הוא זה הנושא בחובו את הידע האנושי של מנגנון השמירה והריפוי העצמי, של גוף ונפש, השלובים זה בזה ללא התר. אם נקשיב לסיפוריהן של שלגיה, אינאנה, כיפה אדומה, פרספונה, פסיכה, היפהפייה הנרדמת, וכל אותן נשים שמתו לתוך הדיכאון שלהן ונולדו מתוכו מחדש, נדע להעריך את חוכמתן הבראשיתית ולשאוב מהן כוח ונחמה."

(מתוך הספר "אגדות המוות ההפיך".)

​

​